שמואל א' – פרק ט"ו
שמואל מצווה על שאול לצאת למלחמה נגד עמלק : פסוקי א' –ג'
שמואל בא אל שאול ואומר לו לצאת למלחמה
נגד עמלק.
עמל הוא עם שישב בישראל והרג הרבה מבני
ישראל כאשר הם יצאו ממצרים.
(האמרה זכור את אשר עשה לך עמלק מופיעה
גם בהגדה של פסח)
שמואל אומר לשאול להרוג את כל העמלקים
מגדול ועד קטן.
לקחת את כל הצאן שלהם ולהשמיד אותו.
שאול לא עושה כדברי שמואל: פסוקים ד' – ט'
שאול עושה כמעט כל מה ששמואל אמר לו.
שאול מוציא את העם הקיני שיושב עם
העמלקים והורג בעמלק.
שאול תופס את מלך עמלק-אגג ואת כל הצאן
והבקר שלו אך מרחם עליו ולא הורג אותו. את הצאן הם לקחו אתם.
שמואל כועס על שאול : פסוקים י' – יט'
כאשר שומע שמואל ששאול ריחם על אגג ולקח
צאן הוא מאוד כועס כי שאול לא עשה מה שאמרו לו לעשות.
שאול לא הרג את כל עמלק ולא הרג את כל
הצאן והבקר.
שמואל מצטער שהוא משח את שאול למלך על
ישראל.
שאול מנסה להאשים את העם:פסוקים כ' – כג'
שאול מקבל את שמואל בשמחה ואומר לו: ראה
עשיתי כפי שאמרת לי לעשות. שמואל מתרגז ואומר: מה קולות הצאן שאני שומע?
שאול מנסה להאשים את העם: שאול אומר שהעם ביקש ממנו לקחת את הצאן כדי להקריב
קורבנות לה'.
שמואל מתרגז ואומר לשאול: מי עומד בראש
העם? אתה הוא זה שצריך להחליט בשביל העם ולא העם צריך להחליט בשבילך.
עשית רע בעיני ה' כי לא שמעת בקולו.
שאול שוב מנסה לומר שהוא היה בסדר אך
העם רצה להקריב קורבן.
שמואל עונה: ה' לא צריך את הקורבנות ה'
צריך שישמעו ויעשו מה שהוא מבקש. ה' לא רוצה שתהייה מלך על ישראל.
שאול מתנצל : פסוקים
כד' – לא'
שאול מבין שהפעם שמואל צודק. הוא מתנצל
שהוא היה אנושי ושמע בקול העם ולא החליט לעשות כפי שה' ציווה עליו.
הוא מבקש סליחה ורוצה ששמואל יבוא אתו
להתפלל. שמואל לא מסכים ללכת אתו ומסתובב. באותו רגע אוחז שאול את כנף מעילו של
שמואל והמעיל נקרע.
שמואל
רואה בכך סימן ואומר לשאול: זהו סימן שה' קרע את מלכותך וייתן את המלוכה
למישהו אחר.
שאול מתחנן לפני שמואל שילך אתו להתפלל.
שאול יודע שאם העם יראה אותם יחד הוא יבוא אחריו.
אם העם יראה ששמואל לא מעוניין בשאול
הוא יבין שמשהו קרה והעם יעזוב את שאול.
שמואל מסכים הפעם ללכת עם שאול.
שמואל הורג את אגג
מלך עמלק: פסוקים לב' –לה'
שמואל מבקש את אגג. אגג אומר לו כי הוא
לא פוחד למות. שמואל אומר לאגג: כמו שגרמת להרבה אמהות בישראל להיות אמהות שכולות
ולהרבה נשים להיות אלמנות כך יהיה גם גורלה של אמך.
אחרי הדברים האלו לא
ראה שמואל את שאול עד יום מותו