סיכום שמואל א', פרק כ"ט
בפרק כ"ט של ספר שמואל א' מתואר כיצד דוד, אשר שהה אצל הפלשתים תחת חסותו של אכיש מלך גת, מוצא את עצמו במצב מורכב כאשר הפלשתים נערכים לקרב מול ישראל. פרק זה מתמקד בהחלטת שרי הפלשתים שלא לאפשר לדוד להשתתף בקרב, והמתח הנובע מנאמנותו הכפולה של דוד.
הפלשתים מתכוננים לקרב
הפרק נפתח בכך שצבאות הפלשתים נאספים לאפק כדי להילחם בישראל, ואכיש מלך גת מביא עמו את דוד ואנשיו כחלק מהכוח הפלשתי. הפלשתים מעריכים את דוד בשל הברית שכרת עם אכיש, והוא רכש את אמונו של אכיש בכך שהוכיח את עצמו כלוחם מיומן ושמר על נאמנות במהלך שהותו אצל הפלשתים.
חשש שרי הפלשתים
שרי הפלשתים, שמנהיגים את שאר הפלשתים, חוששים מהשתתפותו של דוד במערכה נגד ישראל. הם מעלים בפני אכיש את החשש שדוד עלול לבגוד בהם במהלך הקרב כדי להחזיר לעצמו את חינו בעיני שאול וישראל. הם מזכירים את שיר העם על ניצחונותיו של דוד, "הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו", ומביעים ספק רב לגבי נאמנותו של דוד. הם טוענים שדוד עלול להפוך את הקרב לנקודת מפנה שתאפשר לו לשוב לישראל כמנצח.
אכיש נאלץ לשחרר את דוד
למרות שאכיש מאמין לחלוטין בנאמנותו של דוד ומגן עליו בפני שרי הפלשתים, הוא נאלץ לקבל את דעתם. הוא קורא לדוד ומסביר לו את המצב: הוא עצמו סומך על דוד ורואה בו לוחם נאמן, אבל בשל התנגדות שאר שרי הפלשתים, דוד ואנשיו אינם יכולים להשתתף במלחמה. אכיש אומר לדוד שהוא נאלץ להורות לו לחזור למקומו בצקלג ולא להצטרף לקרב.
תגובת דוד
דוד, שמוצא את עצמו במצב מסובך, מנסה להגן על עצמו בפני אכיש ושואל מדוע הוא לא יכול לצאת לקרב ולהוכיח את נאמנותו למלך הפלשתי. הוא תוהה מה עשה כדי להוציא עליו דיבה כזו בעיני שרי הפלשתים. אכיש מבטיח לדוד שההחלטה אינה אישית נגדו ושבעיניו דוד ישר כמו "מלאך אלהים", אך הוא אינו יכול ללכת נגד שאר השרים. הוא מבקש מדוד לקום מוקדם בבוקר ולעזוב בשקט עם אנשיו.
דוד ואנשיו עוזבים
בהתאם להוראת אכיש, דוד ואנשיו קמים בבוקר השכם, עוזבים את מחנה הפלשתים ושבים אל צקלג, עירם בשטח הפלשתי. הפלשתים ממשיכים את הכנותיהם למלחמה נגד ישראל.
סיום
הפרק מסתיים בכך שדוד חוזר לצקלג ואינו נלחם לצד הפלשתים בקרב נגד ישראל. פרק זה מדגיש את המתח הפוליטי והאישי שנוצר כתוצאה ממיקומו של דוד בין שני העמים, ישראל והפלשתים. דוד מוצא את עצמו במצב בו הוא צריך לשמור על נאמנותו כלפי אכיש, אך בו זמנית להימנע מללחום בעמו שלו, ישראל. החלטת שרי הפלשתים בסופו של דבר פותרת לדוד את הדילמה הקשה הזו ומונעת ממנו עימות ישיר עם בני עמו.