שמות פרק א'

 בפרק א' של ספר שמות מסופר על תחילת השעבוד של עם ישראל במצרים. הפרק מתאר את המעבר מהתקופה שבה בני ישראל נהנו מהכנסת האורחים והחסד של פרעה כלפי יוסף וזרעו, אל תקופה חדשה ומאיימת שבה הם נתונים לדיכוי גובר בידי השלטון המצרי.

תקציר הנקודות המרכזיות:

1. ריבוי עם ישראל: בני ישראל, שבאו למצרים עם יעקב (ישראל), מתרבים ומתחזקים מאוד. נאמר שהארץ "תמלא מהם", כלומר הם הופכים לעם גדול ורב.

2. מלך חדש על מצרים: עולה מלך חדש על מצרים, "אשר לא ידע את יוסף". אין בהכרח הכוונה שהוא לא שמע על יוסף, אלא שהוא בוחר להתעלם מההיסטוריה ומהחסדים שיוסף עשה למצרים. הוא רואה בריבוי של עם ישראל איום אפשרי.

3. החשש של פרעה: פרעה חושש שבני ישראל, שהופכים לעם גדול, יתחברו עם אויבי מצרים במקרה של מלחמה ויהוו איום על הממלכה. הפחד שלו מוביל אותו להחלטה לנקוט בצעדים נגד העם.

4. שעבוד קשה: פרעה כופה על בני ישראל עבודות פרך, בונה להם ערי מסכנות, ומטיל עליהם עבודות קשות ויומיומיות במטרה לדכא אותם ולהפחית את גידול האוכלוסייה שלהם. עם זאת, ככל שהמצרים מדכאים אותם יותר, כך עם ישראל ממשיך להתרבות.

5. גזירת פרעה על המיילדות: כשהשעבוד אינו עוצר את ריבוי בני ישראל, פרעה פונה לשיטה חדשה – הוא מצווה על המיילדות העבריות שפרה ופועה להמית את הבנים הזכרים הנולדים. אך המיילדות יראות אלוהים ומסרבות לבצע את הגזירה, ומאפשרות לילדים להמשיך לחיות.

6. גזירת פרעה על העם כולו: לאחר שהמיילדות אינן משתפות פעולה, פרעה מצווה על עמו להשליך כל תינוק זכר עברי ליאור, מתוך מטרה אכזרית לעצור את גידול האוכלוסייה העברית. זהו מעשה שמחזק את תחושת הסבל והדיכוי של בני ישראל במצרים.

סיכום

פרק זה מהווה את הפתיחה לסיפור יציאת מצרים, ומציג את הסיבה לשעבוד עם ישראל. הדיכוי הקשה והתנהגותו האכזרית של פרעה מביאים את הקרקע לזעקה ולקריאה לעזרה, שתוביל בהמשך להופעתו של משה ולהצלת העם.