סיכום שמואל ב', פרק ז'
פרק ז' בספר שמואל ב' הוא אחד מהפרקים המרכזיים בסיפורו של דוד המלך, ומכיל את ברית ה' עם דוד, בה מבטיח ה' שזרעו ימלוך לעד על ממלכת ישראל. בפרק זה מתמקד דוד ברצונו לבנות בית לה' (בית המקדש), ותשובתו של ה' לדוד באמצעות הנביא נתן, שמבשרת על ברית עולם עם בית דוד.
רצונו של דוד לבנות בית לה'
הפרק נפתח בכך שדוד, לאחר שהתבסס בממלכתו והשיג יציבות, מתגורר בארמון שבנה לו חירם מלך צור. דוד חושב על כך שהוא גר בבית ארזים, ואילו ארון ה' נמצא עדיין באוהל. מתוך תחושת כבוד לה', דוד מבקש לבנות בית לה' – מקדש שבו יישב ארון הברית.
דוד משתף את רצונו עם נתן הנביא, ונתן בתחילה מאשר את תוכניתו ואומר לו: "כֹּל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ, לֵךְ עֲשֵׂה--כִּי ה' עִמָּךְ."
תגובת ה' לדוד באמצעות נתן הנביא
באותו לילה ה' פונה אל נתן הנביא ומורה לו להעביר לדוד מסר אחר. ה' אומר שלא דוד יבנה את בית המקדש, אלא אחד מצאצאיו. ה' מזכיר שהוא עצמו מעולם לא ביקש לבנות לו בית מאז יציאת בני ישראל ממצרים ועד היום, כשהוא שוכן באוהל מועד. עם זאת, ה' מבטיח לדוד ברית מיוחדת:
ברכת ההצלחה לדוד: ה' מזכיר לדוד כיצד לקח אותו מהמרעה, הוביל אותו להיות מנהיג על ישראל והעניק לו הצלחות גדולות. הוא מבטיח להוסיף ולשמור על ממלכתו ולתת לו מנוחה מכל אויביו.
ברית ה' עם בית דוד: ה' מכריז על ברית עולם עם דוד וזרעו. אחד מבניו של דוד (בהמשך זה יהיה שלמה) הוא זה שיבנה את בית המקדש, וה' יבסס את ממלכתו לעד. ה' מבטיח שהמלוכה על ישראל תישאר לנצח בבית דוד, ושהוא יהיה לאב לבניו של דוד, ולא יסתיר את חסדו מהם.
ביסוס מלכות נצחית: ה' מבטיח כי "בֵּיתְךָ וּמַלְכוּתְךָ נֶאֱמָנִים עַד-עוֹלָם לְפָנֶיךָ--כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד-עוֹלָם."
תפילת ההודיה של דוד
לאחר שדוד שומע את דברי ה' מפי נתן הנביא, הוא פונה בתפילה נרגשת לה'. דוד מביע את תחושת הענווה והכרת התודה שלו כלפי ה' על החסד הגדול שעשה עמו. הוא מתפעל מהבחירה בו ובביתו, ומודה לה' על ההבטחה להעניק יציבות ועתיד נצחי למלכותו.
דוד מתפלל שברכת ה' לביתו תתקיים, ומודה לה' על כך שהוא בחר בישראל כעמו הנבחר ועשה עימם חסדים רבים.
סיכום
פרק ז' בספר שמואל ב' מתאר את אחד הרגעים החשובים בחייו של דוד ובתולדות עם ישראל: כריתת הברית בין ה' לבית דוד. למרות שדוד לא יזכה לבנות את בית המקדש, ה' מבטיח לו שממלכתו תימשך לעד, ושהמקדש ייבנה על ידי צאצאיו. ברית זו היא הבסיס למלכות דוד הנצחית, ומעצבת את המחשבה היהודית על בית דוד ומלכות המשיח. דוד, בתגובה, מביע את הכרת התודה שלו לה' בתפילה מלאה ענווה ואמונה.