סיכום שמואל א' פרק א'
אלקנה גר בהר אפרים, יש לו שתי נשים חנה ופנינה, לפנינה יש ילדם
ולחנה אין. הוא עולה מדי שנה למשכן שילה. ששם חפני ופנחס כוהנים לה' שני בניו של
עלי.
לאלקנה כאמור שתי נשים, אך הוא מעדיף את חנה ולכן היה נותן לה מנה עפולה
מזו של פנינה וילידה משתי סיבות:
1.
"כי את חנה אהב" – אלקנה אוהב את חנה.
2.
כי ה' סגר את רחמה – היא אינה יכולה ללדת.
"וכעסתה
צרתה גם כעס" – פנינה הייתה מכעיסה את חנה על כך שאין לה ילדים.
אלקנה מנסה לנחם את אשתו חנה ואומר לה: מדוע את בוכה ולא אוכלת? הרי אני טוב לך מ10 בנים.
נדר חנה: חנה נדרה שאם ה' יראה את
סבלה ויזכור אותה ויתן לה בן היא אאתן לה' כל ימי חייו והוא יהיה נזיר.
עלי שראה את חנה מדברת לעצמה (מתפללת), גער בה: "ויאמר אליה עד
מתי תשתכרין" (פסוק יד'), חשב שהיא שיכורה ומדברת לעצמה.
חנה ענתה לעלי: לא אדוני, אתה טועה, איני שיכורה; חנה גילתה לו שהיא
מתפללת לה' ומרוב צער היא מאריכה בתפילתה.
עלי מברך את חנה שתלך לשלום וה' יתן לה את בקשתה.