סיכום שמואל ב', פרק ד'
פרק ד' בספר שמואל ב' עוסק במותו של איש-בשת, בנו של שאול ומי שמלך על שבטי ישראל לאחר מות שאול, ומציג את ההמשך הבלתי נמנע של תהליך עליית דוד לשלטון על כל ישראל.
רצח איש-בשת
לאחר מותו של אבנר בן נר, שהיה הכוח המרכזי שתמך באיש-בשת ושמר על מלכותו, המצב בממלכת איש-בשת הופך רופף. איש-בשת נותר חסר תמיכה יציבה ומתחיל לחשוש לעתידו.
שני אנשים משבט בנימין, בשם רכב ובענה, שהיו שרי גדודים בממלכת איש-בשת, מחליטים לנצל את חולשתו. הם נכנסים לביתו של איש-בשת בצהריים, בזמן שהוא נח במיטתו, ורוצחים אותו. לאחר מכן, הם כורתים את ראשו ולוקחים אותו עימם כדי להביאו לדוד בחברון, מתוך ציפייה לקבל ממנו גמול על כך שהם סייעו לו להיפטר מיריבו.
תגובת דוד לרצח איש-בשת
רכב ובענה מגיעים אל דוד בחברון, ומציגים בפניו את ראשו של איש-בשת. הם מתארים את מעשיהם כהישג לטובת דוד, ומניחים שדוד ישמח על כך שהם "נקמו" את נקמתו בשאול ובביתו.
אולם, תגובתו של דוד לרצח היא חריפה ביותר. דוד מוכיח את רכב ובענה על כך שהם רצחו את איש-בשת, שהיה חף מפשע. הוא מזכיר להם את המקרה שבו הוא הרג את האיש העמלקי שהגיע אליו עם בשורת מות שאול, מתוך אותה הנחה שדוד ישמח במות יריבו. דוד מדגיש את עקרונות הצדק שלו – הוא לא יתמוך במעשי רצח, אפילו אם הם לכאורה מועילים לו.
דוד מצווה להוציא להורג את רכב ובענה, ורצחם מתבצע מיד. בנוסף לכך, הוא מצווה לכרות את ידיהם ורגליהם כתוצאה מחומרת מעשיהם. גופותיהם נתלות ליד הברכה בחברון כאות אזהרה. את ראשו של איש-בשת קוברים בכבוד בקברו של אבנר בחברון.
סיכום
פרק ד' מתאר את סיום שלטונו של בית שאול בממלכת ישראל עם מותו של איש-בשת, ומדגיש את מחויבותו של דוד לצדק ולמוסר, גם כשהדבר נוגע ליריביו. דוד לא מוכן לקבל רווחים פוליטיים ממעשי רצח נבזיים, והוא נוקט בצעדים מיידיים כדי להעניש את הרוצחים. בפרק זה בא לידי ביטוי גם הפער שבין אנשי הזרוע שפועלים מתוך חישובים אישיים לבין דוד, שפועל מתוך מחויבות עמוקה לערכים של יושרה וצדק.