שמות פרק יב'

סיכום שמות פרק יב'

 בפרק י"ב של ספר שמות מתוארת מכת הבכורות והיציאה המיוחלת של בני ישראל ממצרים, שהיא אחד מהרגעים המרכזיים בתנ"ך ובתולדות עם ישראל. הפרק כולל את ההוראות על חג הפסח, כיצד יש לחוג אותו, ואת אופן היציאה של בני ישראל ממצרים.

תקציר הנקודות המרכזיות:

1. הוראות לחג הפסח:

   • אלוהים מצווה למשה ולאהרון כי חודש זה (חודש ניסן) יהיה הראשון בחודשי השנה עבור בני ישראל, ומכאן מתחילה ספירת הזמן לפי לוח השנה היהודי.
   • אלוהים נותן הוראות מפורטות לקיום חג הפסח: כל משפחה צריכה לשחוט שה (או גדי), ללא מום, בן שנה, ולמרוח מדמו על מזוזות ומשקופי הבתים שבהם ישהו.
   • השה ייאכל בליל ה-14 לחודש, צלוי באש, עם מצות ומרור. אלוהים מצווה לאכול את הסעודה במצב של מוכנות ליציאה – נעליים לרגליהם, מקלותיהם בידיהם, ובחיפזון.
   • חג הפסח נועד להיות חג נצחי, שבו עם ישראל יזכור את יציאתו ממצרים ואת ההצלה הגדולה שהתרחשה בזכות האל.

2. מכת הבכורות:

   • בלילה ההוא, אלוהים עובר בארץ מצרים ומכה כל בכור, מבכור פרעה היושב על כיסאו ועד בכור השבוי ובכור הבהמה.
   • בני ישראל, אשר בתיהם מסומנים בדם על המשקופים, נשארים מוגנים. אלוהים "פוסח" על בתיהם ולא פוגע בהם.
   • המצרים מתעוררים לזעקה נוראה על מות הבכורות, וזוהי הזעקה שתשבור את עקשנותו של פרעה.

3. שחרור בני ישראל ממצרים:

   • בעקבות המכה הקשה, פרעה קורא למשה ולאהרון ומורה להם לצאת מיד ממצרים, יחד עם כל העם ורכושם. הוא רוצה שבני ישראל יעזבו במהרה כדי להסיר את "המוות" ממצרים.
   • בני ישראל יוצאים בחיפזון, והם נושאים עימם את בצקם בטרם יחמץ, מה שמוביל למצות כאוכל המסמל את היציאה.

4. הלכות חג הפסח ומצות:

   • אלוהים קובע את חג הפסח לדורות ומצווה על בני ישראל לאכול מצות במשך שבעת ימי החג. כל מחמצת וכל דבר חמץ אסורים באכילה בתקופה זו.
   • בנוסף, ניתנת הוראה שאסור לגר ולאזרח שאינם מעם ישראל לאכול מהפסח, אלא רק לאלו שנימולו ומצטרפים לעם ישראל.

5. יציאת בני ישראל:

   • בני ישראל עוזבים את מצרים אחרי 430 שנה של עבדות. מדובר על קהל גדול, "כשש מאות אלף רגלי", כלומר גברים בלבד, לא כולל נשים וילדים.
   • הם נושאים עמם את כלי הכסף והזהב שקיבלו מהמצרים ומתחילים את דרכם אל החירות. עם היציאה מתחילה תקופה של נדודים במדבר לקראת הכניסה לארץ כנען.

6. סיכום החג:

   • הפרק מסתיים בהוראות חוזרות ונשנות על שמירת חג הפסח כחג נצחי בעם ישראל, לזכר הגאולה ממצרים ולציון המעבר מחיי עבדות לחיי חירות.

סיכום

פרק י"ב מתאר את מכת הבכורות ואת היציאה ממצרים, וכן נותן את הציוויים לחג הפסח – חג שמסמל את השחרור ואת תחילת דרכם של בני ישראל כעם עצמאי. הפרק מדגיש את ההצלה האלוהית ואת הקשר בין זכרון חג הפסח ליציאת מצרים.