שמואל א' פרק ל'

 סיכום שמואל א', פרק ל'

בפרק ל' של ספר שמואל א' מתוארת חזרתו של דוד ואנשיו לצקלג וגילוי האסון שקרה בהיעדרם – פשיטה של העמלקים על העיר, חטיפת כל הנשים והילדים ושריפת העיר. דוד, לאחר רגע של ייאוש, מתעשת ויוצא למרדף נועז אחר העמלקים כדי להציל את השבויים ולהשיב את הרכוש.

גילוי הפשיטה על צקלג

הפרק מתחיל בכך שדוד ואנשיו חוזרים לצקלג לאחר שהורחקו ממחנה הפלשתים. כאשר הם מגיעים לעיר, הם מגלים כי העמלקים פשטו על צקלג, שרפו אותה באש וחטפו את כל הנשים, הילדים והמבוגרים, כולל שתי נשותיו של דוד, אחינועם היזרעאלית ואביגיל אשת נבל הכרמלי. דוד ואנשיו מתמלאים ייאוש וכאב על אובדן משפחותיהם ורכושם, והם בוכים עד שאין בכוחם עוד לבכות.

תגובת האנשים והתייעצות דוד עם ה'

הכאב של האנשים כה גדול, עד שהם מדברים על סקילת דוד מתוך זעם, שכן הם מאשימים אותו בכך שהוביל אותם אל מחנה הפלשתים והשאיר את העיר חסרת הגנה. דוד עצמו נמצא במצב של דחק גדול, אך הוא מתחזק בה' ומבקש ממנו הדרכה. דוד פונה אל ה' באמצעות האפוד (אמצעי לייעוץ לה') ושואל אם לצאת במרדף אחרי העמלקים. ה' עונה לו בחיוב ומבטיח לו הצלחה: "הִשֵּׂג תַּשִּׂיג וְהַצֵּל תַּצִּיל."

המרדף אחרי העמלקים

דוד יוצא עם 600 אנשיו למרדף אחרי העמלקים. בדרכם הם מגיעים לנחל הבשור, שם 200 מהלוחמים נחלשים ואינם יכולים להמשיך. דוד משאיר אותם מאחור עם הציוד וממשיך במרדף עם 400 הלוחמים הנותרים. במהלך המרדף הם פוגשים נער מצרי, עבד שנעזב על ידי אדונו העמלקי. הנער מסכים להוביל את דוד אל מחנה העמלקים בתמורה לכך שדוד לא יפגע בו ולא יסגיר אותו לאדוניו.

ההתקפה על העמלקים והשבת השבויים

הנער המצרי מוביל את דוד ואנשיו אל מחנה העמלקים, שם הם מוצאים אותם חוגגים ושמחים על השלל הרב שצברו משוד צקלג וערים נוספות. דוד ואנשיו תוקפים את המחנה בהפתעה, והקרב נמשך מהערב ועד הערב שלמחרת. דוד משמיד את כל העמלקים, למעט 400 נערים שנמלטים על גמלים. דוד משיב את כל השבויים – הנשים, הילדים והרכוש, מבלי שייאבד אף אדם או רכוש.

חלוקת השלל

לאחר הניצחון, דוד ואנשיו שבים לנחל הבשור, שם מחכים 200 האנשים שנותרו מאחור. חלק מהלוחמים מציעים שלא לתת להם מהשלל, כיוון שלא השתתפו בקרב, ורק להחזיר להם את נשותיהם וילדיהם. דוד מסרב להצעה זו וקובע שכל הלוחמים, אלה שנלחמו ואלה שנשארו לשמור על הציוד, יחלקו את השלל בשווה. הוא גם קובע שזו תהיה תקנה קבועה בישראל. בנוסף, דוד שולח חלק מהשלל לזקני יהודה ולמקומות שבהם הוא ואנשיו הסתתרו בעבר, כדי לבסס את קשריו עם יהודה.

סיום

הפרק מסתיים בכך שדוד מצליח להציל את כל השבויים, להשיב את השלל, ולהשכין צדק בין לוחמיו, בכך שכולם מקבלים חלק שווה מהשלל. דוד מראה את כישוריו כמנהיג הוגן וחכם, ודאגתו לאנשיו ניכרת בהחלטותיו. ניצחונו על העמלקים מסמל את גבורתו ואת יכולתו לתמרן בין אתגרים צבאיים ומנהיגותיים, ובכך הוא מחזק את מעמדו בקרב בני ישראל.