שמואל א' פרק ד'

סיכום שמואל פרק ד'

בני ישראל יוצאים למלחמה מול פלשתים, מחנה ישראל חונה באבן העזר, ומחנה פלישתים חונה באפק.

במערכה הזאת, יד הפלשתים על העליונה והם מכים בישראל כארבעת אלפים איש .זקני ישראל לא מבינים מדוע ה' לא עזר להם בקרב, הם מחליטים לקחת את ארון הברית שנמצא בשילה לקרב וכך זה יושיע אותם

שליחים נושאים את הארון למחנה ישראל לקרב וכל העם מריע, הפלישתים שומעים את התרועה ממחנה ישראל ויודעים שארון הברית הגיע למחנה.

הפלשתים חוששים מכך אך לא מתכוונים להיכנע, הם אומרים אחד לשני שיתכוננו למלחמה כי אם הם יפסידו עם ישראל ישתלט עליהם והפלשיתים יהיו לעבדים – הפלשיתים לקחו את המלחמה ברצינות רבה.

בקרב השני, הפלישתים מכים בעם ישראל 'מכה גדולה מאוד', מקרב בני ישראל נפלו שלושים אלף, שברחו ולא חזרו למחכה. חמור מכך אהרון הברית נלקח בשבי, ושני בני עלי – חופני ופנחס שהיו כוהנים שנשאו את הארון מתו.

 איש משבט בנימין מהקרב רץ לשילה להודיע על תוצאות מלחמה, הוא הגיע עם בגדים קרועים ואדמה על ראשו כאות אבלות למה שקרה.

עלי ישב וחיכה לשמוע את החדשות מכיוון שפחד שקרה משהו לארון הברית, האיש הגיע לעיר וכל העיר זעקה מהבשורה הקשה.

עלי ששומע את הזעקה אומר: מה ההמולה הזאת? האיש מגיע לעלי שכבר מבוגר מאוד הוא בן תשעים ושמונה ועיוור, האיש אומר לעלי: ברחתי מן הקרב, ועם ישראל הפסיד במלחמה ונפללו חללים רבים ובנוסף על כך שני בניך חפני ופנחס נהרגו, וארון הברית נלקח.

עלי שומע את הבשורה, וברגע שהאיש מספר לו שארון האלוהים נלקח עלי נופל מהכיסא על המפרקת, שובר אותה, ומת.

עלי שפט את ישראל ארבעים שנה - . וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה.

אשתו של פנחס עמדה ללדת, כאשר היא שמעה על שבעלה מת וארון האלוהים נלקח, מהבשורה הקשה הזאת היא קיבלה צירים וילדה בן. היא קראה לבן 'אי כבוד', שפירושו העדר כבוד מכיוון על שארון האלוהים נלקח ובעלה וחמה (עלי) נהרגו.